” עם תחילת המאה העשרים החלו להופיע אריחים בסגנון הארט-נובו (1890-1920). סגנון זה היה מיוחד מכיוון שנטש את כל הסגנונות הקודמים והדגיש את החשיבות של הדקורציה עם ציורים שלא נראו קודם לכן. לצערו של הסגנון, הוא לא פרץ מכיוון שבתקופתו של סלזאר, הרודן של פורטוגל, הוא דיכא סגנונות חדשים ו”מוזרים”. הוא למעשה דחה את כל השימוש באריחים ועבר לשיש. רק בשלב יותר מאוחר, שוב יכבוש האריח את ימי השיא שלו בידי אמנים שהתנגדו למשטר הדיקטטורה (1950-1970). בתקופה זו נקרא האריח “אריח מודרני” והוא המשיך את החדשנות הגדולה לעומת האריח המסורתי עם תבניות גאומטריות פשוטות.”